פיצויי פיטורין

עובד שפוטר זכאי לקבל פיצויי פיטורין אם יש לו רצף תעסוקתי. רצף תעסוקתי מוגדר כשנת עבודה רציפה של עובד באותו מקום עבודה או אצל אותו מעסיק לכל הפחות.

עבור עובדים עונתיים, הרצף התעסוקתי מוגדר על פני שנתיים רצופות, שבהן העובד עבד שתי עונות, כאשר כל עונה מוגדרת כתקופה של שלושה חודשים רצופים בשנה (רבעון), ומתוכה העובד עבד לפחות 60 ימים.

עובדים המועסקים לפי חוזה עבודה לפרק זמן קצוב מעל לשנה, שהמעסיק לא הציע להם חידוש חוזה לפחות 3 חודשים לפני שהסתיימה תקופת ההעסקה הנוכחית, נחשבים כאילו פוטרו וזכאים אף הם לתשלום פיצויי פיטורין.

חוק פיצויי פיטורים מכיר בניסיון של מעסיקים להמנע מתשלום פיצויים על ידי פיטורים רגע לפני תחילת מועד הרצף.
במצב זה, אם לא הוכח מניע חלופי, המעסיק יחוייב במתן פיצויי פיטורין.

ככלל, התפטרות של עובד אינה מזכה בתשלום פיצויים. עם זאת, החוק מגדיר מספר מקרים שבהם ההתפטרות של העובד נחשבת לעניין הפיצויים כאילו העובד פוטר. מצבים אלו כוללים התפטרות:

• כתוצאה מהרעה בתנאי העבודה, לאחר שהעובד התריע על כך בפני המעסיק
• של עובד עונתי שעבד שלוש עונות רצוף ולא הובטחה לו עבודה
• עקב מחלה של העובד או בני משפחתו
• של הורה כדי לטפל בילד חדש
• בעקבות שהיה במקלט לנשים מוכות
• בשל שינוי מקום מגורים
• כתוצאה מגיוס לשירות צבאי, משטרתי או אזרחי
• של מי שנבחר לראש רשות מקומית או לסגנו

להרחבה בנושא פיצויים לעובד שהתפטר >>

כאשר עבודתו של עובד הופסקה כיוון שהעסק פשט רגל או החברה נמצאת בתהליך פירוק, מגיעים לו פיצויי פיטורין כאילו הוא פוטר. זכות זו נשמרת גם כאשר בעל העסק נפטר והעסק הפסיק לפעול.

עובד שמתפטר מעבודתו לאחר שהגיע לגיל הפרישה שנקבע בחוק גיל פרישה, נחשב כמתפטר בדין מפוטר. הוא זכאי לקבל פיצויי פיטורים או את הסכומים שנצברו בקופת הגמל לפי סעיף 47 לפקודת מס הכנסה, כל עוד לא חתם על הסכם קיבוצי המגדיר אחרת.  

כאשר עובד נפטר, המעסיק משלם לשאריו (בני הזוג וילדיו) את סכום הפיצויים שהיה מגיע לו במקרה בו היה מפוטר. אם לעובד אין בני זוג וילדים, בית הדין האזורי לעבודה יבדוק האם היו אחרים שפרנסתם היתה תלויה בו בשנה שלפני פטירתו, וישלם להם את הפיצויים בהתאם למצבם הכלכלי ומידת התלות שלהם בנפטר.